מי שתחום התחבורה הציבורית קרוב לליבו יודע לספר את סיפור התחב"צ המתקדמת שלה – מערכת הסעת המונים מבוססת אוטובוסים בנתיבים בלעדיים, ששינתה את פניה של העיר ומשרתת מיליוני נוסעים מדי יום. את המהלך הדרמטי בתחבורה בבירה הקולומביאנית הוביל בשנת 2000 ראש העיר דאז אנריקה פניילוסה. זהו סיפורה
מה הקשר בין אוטובוס לדמוקרטיה?
הרעיון שהנחה את ראש העיר פניילוסה בקידום מערך התחב"צ בעיר הוא שתכנון עירוני ותחבורה נגישה הם לב ליבו של שיוויון חברתי, מוביליות חברתית ואף כבוד האדם. לפי תפיסה זו תחבורה ציבורית אמורה לשרת את כולם, וככל שיהיו בה יותר משתמשים העשירונים העליונים – כך נדע שהיא מממשת את ייעודה – הסעת נוסעים בין נקודות בתוך העיר בדרך היעילה, המהירה ופחות מזהמת.
את הרצאת ה-TED שנתן פניילוסה ב-2013 הוא פתח בכך ש"עיר מתקדמת היא לא עיר שבה אפילו העניים נוסעים במכוניות פרטיות, אלא אחת שבה אפילו העשירים משתמשים בתחבורה ציבורית". מדובר בהבדל מהותי ועמוק בין גישה שבאמת מקדמת תחב"צ מתפקדת לבין זו של השרה מירי רגב. הרפורמה האחרונה של השרה, "צדק תחבורתי", הותירה על כנה את התחבורה הלא מתפקדת, את מיעוט הקווים וחוסר היעילות שלהם. גולת הכותרת של הרפורמה הישראלית – הנחות בנסיעות לאזורים מוחלשים על חשבון העלאת מחירי הכרטיסים באזורים מבוססים, מבהירה באופן ברור – מי השרה חושבת שאמורים להשתמש בתחב"צ (אוכלוסיות מוחלשות) ומי לא (כל מי שיכולים להרשות לעצמם להחזיק ברכב פרטי).
הדמוקרטיה בנתיב הבלעדי
עבור פניילוסה, הניידות העירונית חלוקת המרחב: כביש-מדרכה-נתיב-מסילה, אינה שאלה הנדסית, אלא שאלה פוליטית ומוסרית מהמעלה הראשונה: חברה שמעניקה עדיפות למכונית הפרטית על פני התחבורה הציבורית מקדמת בפועל אי שוויון חברתי.
אוטובוסים הם סמל של גישה שווה למשאבים ציבוריים. האפשרות לנוע בחופשיות ובעצמאות ללא קשר למצב כלכלי אישי תורמת לחברה יותר כוללת ושוויונית. ולכן, עיר שמעדיפה אוטובוסים ותחבורה ציבורית משקפת חברה שמעריכה את כל אזרחיה באופן שווה, ומבטיחה שניידות לא תהיה רק עבור המעטים בעלי הממון, אלא עבור כולם.
ואף למעלה מזה: מרחב הכביש, כפי שכולנו יכולים לראות בכל בוקר וערב, הוא מרחב יקר שהתחרות עליו גבוהה. וזו בדיוק הסיבה שאוטובוס עמוס נוסעים, שחולף בדהרה בנתיב הייעודי לו על פני שורת מכונית פרטיות שתקועות בפקק – זוהי דמוקרטיה במיטבה.
אנריקה פניילוסה, ראש עיריית בוגוטה לשעבר | TED, 2013
החישוב פשוט: 80 האנשים היושבים באוטובוס זכאים, על פי עקריון השיוויון, לפי 80 יותר מרחב כביש. מכאן, שהקצאת נתיב בלעדי לאוטובוס אינה עניין של יעילות תחבורתית בלבד, אלא ביטוי מובהק של שוויון אזרחי. מיימוש כזה של עיקרון השוויון הוא ההפך הגמור מהביטול המאסיבי של נת"צים (נתיבי תחבורה ציבורית) שביצעה השרה כמעט כצעד ראשון עם כניסתה המחודשת למשרד.
אוטובוסים – הפתרון לאזורים עירוניים הצומחים במהירות
קל לדמיין שהפתרון היחיד לפקקים כולל מערכת מטרו מסועפת שכוללת השקעה מאסיבית בתשתיות וחפירות בכל רחבי ערי ישראל., לעומת זאת, התוכנית בבוגוטה לא הייתה לבנות מטרו ורכבת קלה, אלא מערכת הסעת המונים מהירה מבוססת אוטובוסים (BRT – Bus Rapid Transit). "האוטובוסים, על אף שאינם 'סקסיים' כמו רכבת תחתית", העיד פניילוסה, "הם לרוב האמצעי היחיד והיעיל ביותר לספק מענה אמיתי של תחבורה המונית לכלל אזורי העיר הצומחים במהירות". במקום לחפור חצי עיר שלמה במשך עשור במינימום, בחרו בבוגוטה בדרך פשוטה יותר.
העיריה הפקיעה נתיבים לטובת התחב"צ, התחדשה בצי נרחב של אוטובוסים רבי קיבולת דו מפרקיים (מה שהפך בישראל ל"אקורדיון"). את האוטובוסים האלו הסיעו בתדירות גבוהה, ואפילו נתנו להם עדיפות ברמזורים – לקיצור זמני הנסיעה. מורה שגר באחד מפרברי העיר ומלמדת בבית ספר במרכזה נהנה היום מזמן נסיעה של כ-40 דקות במקום שעתיים. "הזמן שלי חזר אלי", העיד מורה מבוגוטה בכתבה שפורסמה בניו יורק טיימס ב-2021.
הכבוד האנושי על המדרכה
כשדנים בשאלה למי שייך מרחב הכביש ולמי תהיה שמורה הזכות קדימה, אי אפשר לדבר על אוטובוסים מבלי להתייחס להולכי הרגל ולרוכבי האופניים. פניילוסה הבהיר כי רעיון הדמוקרטיה בתשתיות עירוניות צריך להימדד גם במדרכות ובשבילי אופניים. "לא הרכבת התחתית, אלא איכות המדרכות היא מה שבאמת מבדיל בין עיר מתקדמת לעיר מפגרת", הוא קובע.
הלכה למעשה הולך הרגל הוא האזרח הפגיע ביותר. אזרח סוג ב', בעוד הנהג – ובוודאי בישראל – הוא אזרח סוג א'. עיר דמוקרטית חייבת להיות כזאת שגם הולכי הרגל וגם רוכבי האופניים זוכים למרחב מוגן, בטוח ומכובד. שביל אופניים מוגן הוא סמל דמוקרטי עוצמתי לא פחות מהאוטובוס, שהרי בדמוקרטיה, כמו בדמוקרטיה. "אזרח על אופניים בשווי 30 דולר חשוב באותה מידה כמו אזרח במכונית בשווי 30,000 דולר" או כך לפחות אמור להיות. עקרון השוויון התחבורתי הפך למציאות בבוגוטה ע"י סלילת מאות קילומטרים של שבילי אופניים ושדרוג דרמטי של המרחב הציבורי להולכי רגל. ראש העיר הנוכחית, שפעלה בעקשנות לקידום המטרו בעיר, מתניידת ברחבי בוגוטה באופניים.
הזדמנות לבניית ערים מאושרות
אזרחים ואזרחיות שדרכם לעבודה וממנה קצרה, בטוחה, ולא פחות מזה – מכובדת, הם אזרחים עם איכות חיים גבוהה יותר. נעז ונאמר – מאושרים יותר. בתום הרצאת ה-TED של פניילוסה משנת 2013 ישנה קריאה למנהיגי העולם לשאוף לבנות ערים שבהן כל רחוב שני יהיה מיועד אך ורק להולכי רגל ולאופניים, ובהן מאות קילומטרים של נתיבים בלעדיים לאוטובוסים. בדרך זו אפשר ליצור ערים שהן טובות לכולם – גם ואפילו במיוחד לאזרחים הפגיעים ביותר. ערים כאלו הן מימוש של חזון כבוד האדם והשוויון הדמוקרטי.