מאז שקיבל את תיק התרבות והספורט בדצמבר 2022, לא הסתיר השר מיקי זהר (ליכוד) את כוונותיו "לחשב מסלול מחדש" בכל הנוגע לתמיכת המדינה ביצירה הישראלית. השר הוביל שינויים בקריטריונים לקבלת מימון ליצירה קולנועית כך שהוסתו תקציבים משמעותיים לקרן שומרון – שהפכה לאחת מקרנות הקולנוע המתוקצבות ביותר.
השר הנהיג תיעדוף לתקצוב סרטים בעלי פוטנציאל להצלחה מסחרית בקופות במטרה לתמרץ קרנות להשקיע בסרטים שפונים למכנה משותף רחב, כך שניתן משקל רב יותר לסרטים עם פוטנציאל הכנסה גבוה יותר. בנוסף, הוכנסו "סעיף נאמנות" ומניעת "פגיעה בחיילי צה"ל" לקריטריונים למימון סרטים ע"י המשרד. מה שהתחיל במילים הידועות "איזון" ו"ציונות", הפך למלחמה חזיתית, שמטילה איום על תעשיית הקולנוע הישראלי.
השר והים
המערכה הנוכחית נפתחה ב-16 בספמטבר 2025 בטקס פרסי אופיר. בשנה זו הוענק הפרס הסרט הטוב ביותר לסרט "הים" – סיפורו של ילד פלסטיני בן 12 שמקבל הזדמנות לנסוע לראות את הים בפעם הראשונה. הסרט, וטקס הענקת הפרס, היה ברובו בסימן מחאה נגד הממשלה ודרישה להפסיק את המלחמה בעזה.
מוזמנים רבים הגיעו לטקס לבושים בחולצות מחאה נגד המלחמה שעוד התחוללה, ולמען השבת כל החטופים. הטקס נפתח בנאום ביקורתי במרומז של יריב מוזר, חבר הוועד המנהל של האקדמיה, כלפי הממשלה, והמשיך עם הבמאי אורי ברבש שזכה בפרס מפעל חיים. ברבש ציטט בנאומו מ"מונולוג המניאקים" מהסרט "מאחורי הסורגים" שיצא ב-1984, נאום שהצליח לתפוס את סדר היום הציבורי לכמה שעות טובות. הביקורת נגד הממשלה המשיכה עם במאי ותסריטאי "הים", שהקריא בנאומו מכתב נוקב מחבר עזתי.
עוד מבעוד מועד הזהיר השר לגבי "הים" וביקש לאסור את הקרנותיו משום שהוא "פוגע בחיילי צה"ל" – זאת על אף שלא צפה בו. מיד לאחר הטקס תגובתו לא איחרה להגיע. בהודעתו הרשמית הבהיר השר כי השינויים שהוביל בקריטריונים למימון הפקות סרטים (פחות אומנות, יותר פופולריות ונאמנות) הוא רק "הצעד הראשון שלי בשינוי תעשיית הקולנוע בישראל". זוהר הוסיף כי "כספי ציבור לא יופנו עוד לסרטים שנועדו להכפיש את חיילי צה"ל". על הטקס עצמו אמר זוהר כי הוא "אינו רלוונטי ולא מייצג את ישראל".
חיסול בשם הציבור
לקראת סוף נובמבר התברר כי תחת הכותרת "ממלכתי" מנסה השר לקדם את ייסודו של "פרס שר התרבות", שילווה בטקס פרסים אלטרנטיבי לפרסי אופיר וחלוקת פרסים של עד 100 אלף ₪ לכל זוכה. יוצרות ויוצרים רבים הסירו את מועמדותם על אף גובה הפרס המפתה. הקטגוריות השונות ב"פרס שר התרבות" החלו להתרוקן במהירות עד שהפרס לא עמד בתקנון שנכתב עבורו – כמו העובדה שנותרו עד שלושה סרטים בכל קטגוריה, חלקם התמודדו בפרסי אופיר לשנת 2024, זאת בניגוד לחמישה סרטים כפי שקובע התקנון.
סערת הביטולים הביאה את קצפו של השר עד שב-21 בדצמבר הכריז בשידור חי כי "לאזרחי ישראל נמאס לשלם מכיסם לקיצונים שפוגעים בחיילי צה"ל… לציבור אין עניין להמשיך לממן את עולם הקולנוע" וכי הוא יפעל לביטול חוק הקולנוע – ביטול הסיוע הממשלתי ליצירה קולנועית ישראלית.
הצעד הבא הייתה הודעתו בכתב לאיגודים המקצועיים בעולם התרבות הישראלי בה הודיע כי החל משנת 2027 תופסק התמיכה הציבורית בהם. בין האיגודים: איגוד שחקני המסך, איגוד התסריטיאים, איגוד אמני ישראל ואיגודים כמו האיגוד העולמי למדעי היהדות והאיגוד הישראלי לארכיונאות ומידע. ועוד. נכון לשנת 2024 תוקצבו 16 איגודים מקצועיים בתחום התרבות. לצד זאת, הודיע השר על הקמת ועדה לבחינת מודל המימון לקולנוע הישראלי.
האיום על עצמאות היצירה
חוק הקולנוע המקורי (חוק הקולנוע התשנ"ט – 1999) נוצר בדיוק כדי למנוע מצב שבו פוליטיקאי יכול להחליט איזה סרט יצולם – שזו המשמעות של מימון בפועל. החוק קובע תקציב שנתי משוריין, שעומד נכון להיום על 130 מיליון ש"ח, שהמדינה חייבת להקצות לקלנוע. הכסף אינו מחולק ישירות ליוצרים, אלא עובר לקרנות קולנוע עצמאיות ובשיטת ועדות של לקטורים מקצועיים, הן אלו שבוחרות את הסרטים שיזכו למימון. לשר אין כל נגיעה ישירה לאן הולך הכסף.
האיום של מיקי זהר לבטל את החוק הוא בעצם איום להחזיר את הגלגל לאחור: אם החוק יבוטל, התקציב יהיה נתון לחסדי השר בכל שנה מחדש, והוא יוכל לשלוט באופן ישיר ב"ברז" הכספים לפי הטעם הפוליטי שלו. זה המקום להזכיר כי מדובר בכסף ציבורי – הכסף של כולנו, כך שהצהרות השר בדבר חלוקתו או אי חלוקתו בהתאם לטעמו הפוליטי או האומנותי לצורך העניין נוגדות את המנגנון הדמוקרטי של חלוקת התקציב.
חשוב לציין כי אין בסמכותו של שר לבטל חוק, אלא על הממשלה להגיש הצעת חוק לביטולו ולהעבירה בשלוש קריאות בכנסת. יחד עם זאת, הרפורמה שערך בקריטריונים למימון כבר מייצרים מעין מעקף לרוח החוק.
האמנות ככלי שרת ממשלתי
נכון לשבוע האחרון לשנת 2025 אנחנו עדים לנקודת שפל מסוכנת ביחס השלטון בישראל לענף הקולנוע. הטקס האלטרנטיבי של השר נתקל אמנם בחרם חסר תקדים מצד היוצרים, אבל השר חדור נקמה. ובעוד הוא טוען כי הוא "מחזיר את הקולנוע לעם", שהוא מדבר בשם הציבור הישראלי וכי הוא נחוש "לשבור את המונופול של האליטות הישנות", הוא הורס תעשייה של תרבות ישראלית, יצירה מקומית, שגם כך נאבקת להשאיר את הראש מעל המים במדינה קטנה כמו שלנו.
אתמול, יומיים לפני מועד קיום טקס חלוקת פרס הקולנוע של שר התרבות, שבעת המועמדים שהסירו מועמדותם והודיעו כי חזרו בהם. בהודעה משותפת שפרסמו אור לבוקר יום ראשון הסבירו כי ההחלטה התקבלה בעקבות מהלכי הגישור שלקח על עצמו המפיק משה אדרי, שהבטיח כי סיכם עם השר שאם השבעה יחזרו בהם, יסיר השר את האיום לפגוע בתקציב התמיכה בקולנוע. אדרי אישר את הדברים, אך מהשר מיקי זוהר לא יצאה הודעת הרגעה רשמית.