התחבורה הציבורית בארץ היא סיפור עצוב של תפיסות בעייתיות של תחבורה ציבורית ושימושיה. שירותי התחבורה הציבורית בארץ סובלים מריכוזית ונוקשות של משרד התחבורה שחוסמת חידושים ורפורמות, ושל חשיבה מקובעת ושיטת מכרזים שמחבלים הלכה למעשה באיכות השירות ובאפשרות לשפר את באמת המצב.
בינתיים, הציבור הישראלי ממש לא מתכוון לוותר על הרכב הפרטי, הכבישים מתפוצצים מפקקים והנזקים החברתיים, הכלכליים וגם הביטחוניים הם עצומים. ממחקר של משרד האוצר עולה כי עד שנת 2040 צפויים הפקקים להגיע לנזק של כ-70 מיליארד דולר בשנה למדינה.
איכות השירות אינה פקטור במכרז
אחת הבעיות המהותיות והכשל הגדול ביותר עליו מצביעים כמעט כל הגופים העוסקים בדבר היא שיטת המכרזים להפעלת האוטובוסים בישראל. הנושא מוכר ונידון מזה שנים, אך שינוי מהותי לא נעשה והמצב רק מידרדר. בכללותה, שיטת המכרזים דומה לנעשה ברחבי העולם, רק שכמה שינויים קטנים הפכו אותה לכמעט הרסנית בעבור הנוסעים והנוסעות בתחבורה הציבורית.
בחברת אגד, שמפעילה קווים בהולנד ובפולין, יודעים לספר על השוני בקריטריונים הפנימיים של המכרז, שעושים כמעט את כל ההבדל. בכנס תחבורה ב-2021 הציג מי שהיה אז סמנכ"ל הכספים של אגד והיום המנכ"ל, גלעד ריקלין, את השיטה בהולנד לעומת ישראל וכיצד הקריטריונים הישראליים למכרז למעשה לא מאפשרים לחברה לספק שירות איכותי יותר לנוסעים.
בהולנד, מתאר ריקלין, 46% מהניקוד במכרז ניתן עבור "איכות המוצר לצרכן" – סעיף שאינו קיים בכלל במכרז הישראלי. "איכות השירות" אינה חלק מהקריטריונים בישראל ורוב הניקוד מוענק עבור המחיר הטוב ביותר. זוהי הנקודה שמרבית המומחים תמימי דעים היום לגביה: התחרות הפרועה שהמכרז הישראלי יוצר מביאה את חברות האוטובוסים להציע מחיר נמוך באופן קיצוני כזה, שהן לא מסוגלות לעמוד בו לאחר מכן. וכך, בזכות התמרונים שהן עושות לאחר הזכייה – כדי לוודא שאינן מפעילות קווים בהפסד – ההפסד עובר לציבור.
ארגון הנהגים לצד ציבור הנוסעים
במאי 2024 כינס ארגון נהגי האוטובוסים בישראל הפועל תחת ההסתדרות הלאומית כנס לפרסום תוצאות מחקר בנושא שיטת המכרזים בתחב"צ, שהארגון עצמו הזמין. מדובר באחת הפעמים הנדירות בהן יזם ארגון עובדים בישראל מחקר אקדמי רחב היקף כדי לבחון סוגיה לאומית. הוכחה נוספת למצב החירום שכבר נקלענו אליו בנושא, והוכחה לעובדה שגם הנהגים עצמם ישמחו להעניק שירות טוב יותר למשתמשי התחב"צ.
מהמחקר עולה כי מנגנון המכרזים הנהוג בארץ ("חוזה עלות כוללת" עם תמריצים) דומה למקובל בעולם וכי ישנה תמימות דעים על כך שזה סוג החוזה הנכון לאספקת שירותי תחב"צ. הבעיה – מסכימים המומחים כולם – היא בעיוות הישראלי שנעשה בקריטריונים הפנימיים שלא כוללים את טובת הנוסע, שפוגע בתחרות הבריאה ובשירות שבסופו של דבר זוכים הנוסעות והנוסעים לקבל.
ארגון נהגי האוטובוסים מבקש לשפר את תנאי הנהגים ואת שכרם. במחקר על שיטת המכרזים דובר גם על הסדרת תשתיות התחב"צ ושיפור מערכי ההדרכה לנהגים. שיפורם, מאמינים הן בארגון והן ברשות הארצית לתחב"צ, יסייע ישירות בשיפור איכות השירות. שני הגופים הללו מכירים במכרזים ככלי מהותי לקידום הרפורמות ההכרחיות וסיימו את הכנס בהבטחה להמשיך ולפעול לקידום רפורמה משמעותית במכרזי הפעלת התחב"צ.
רפורמה בתפיסת התחבורה הציבורית
לא רק רפורמה בשיטת המכרזים תשנה את התמונה, דרושה רפורמה בתפיסה הבסיסית לגבי תחבורה ציבורית, תפקידיה ואת מי היא אמורה לשרת. דווקא רפורמת "צדק תחבורתי" ששרת התחבורה מירי רגב קידמה בצורה כל כך אגרסיבית ממשיכה לבסס ולקבע את תפיסת התחב"צ כאמצעי תחבורה לנזקקים – קביעה מיושנת, מקובעת והרסנית. השרה רגב לא רואה בעיניי רוחה הייטקיסטים נוסעים לעבודה בתחב"צ ופה קבור הכלב. הציבור יבחר בתחב"צ כזאת תהיה יעילה ואיכותית והוא גם מוכן לשלם על זה יותר ממה שנהוג לחשוב.
דו"ח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, שביקש לבחון את השפעות הרפורמה "צדק תחבורתי" על השימוש בתחב"צ קבע ביוני 2025 כי מחיר הנסיעה אינו פקטור משמעותי בעיני הציבור לשימוש בתחב"צ וכי זמן ונוחות הם הקריטריונים לפיהם הציבור יבחר או לא יבחר באוטובוס. בשיפור השירות, פוטנציאל הגידול במספר האנשים שיבחרו בתחב"צ על פני הרכב בפרטי הוא אדיר עם השפעה מכרעת על כבישי ישראל, על הפקקים ועל איכות החיים של כולנו.
אבל, בשביל שזה יקרה מירי רגב וכל שר או שרה שיבואו אחריה, חייבים להסתכל אל מדינות המערב מספרד דרך צרפת ושבדיה ועד יפן ולהפנים: התחבורה הציבורית בארצות המתוקנות בעולם אינה תחליף למכונית הפרטית רק למי שלא מסוגלים לקנות ולהחזיק אחת, אלא שזוהי האופציה היומיומית המועדפת על מעמד הביניים כולל הגבוה, שיודע שיקבל שירות איכותי ואמין ונסיעה נוחה ומהירה אל היעד.
"צדק תחבורתי" לא תגברה את הקווים באוטובוסים, לא עשתה שינויים בקווים ארוכים ולא יעילים ולא יצרה אף לא תנאי אחד לייעול השירות – כזה שהיה מצמצם ולו במעט את כמות המכוניות הפרטיות ששוטפת את הכבישים. במקום זה, הושקעו מאות מיליוני שקלים מכספי הציבור לסבסוד השירות הגרוע הקיים, שמשרת אוכלוסייה יחסית מצומצמת, שלא תתרחב כל עוד לא יהיה שיפור. מעגל קסמים כזה, שחייב להיפרץ בהקדם.